פסק-דין בתיק פש"ר 571-07

            מבוא

1.         בפניי בקשה, שהוגשה על ידי מר סובח כמאל (להלן: "החייב"), להכריזו כפושט רגל.

            רקע עובדתי

2.         ביום 08/09/08 ניתן צו לכינוס נכסי החייב, לפי בקשתו, בגין חובות מוצהרים בסך של 1,073,754 ש"ח ל-18 נושים, והושת עליו תשלום חודשי בסך של 500 ש"ח בחודש, החל מיום 10/09/08.

3.         עד מועד עריכת חוות הדעת על ידי הכנ"ר, הוגשו כנגד החייב 7 תביעות חוב, בסכום כולל של 310,333 ש"ח. לא נדרשו חובות בדין קדימה.

4.         ביום 08/09/09 מונה עו"ד ליאור מזור כמנהל מיוחד לנכסי החייב (להלן: "המנהל המיוחד").

5.         ביום 24/09/09 וביום 01/10/09 נערכו אסיפות נושים בעניינו של החייב. לא נרשמה נוכחות מטעם החייב או מטעם מי מנושיו.

6.         החייב הציע הצעת הסדר לנושיו, העומדת על סך של 70,000 ש"ח, ואולם לא הצליח לגבש רוב לתמיכה בהצעתו.

7.         המנהל המיוחד ערך חקירה של החייב ביום 23/08/09 במשרדו. גרסת החייב, באשר לנסיבות הסתבכותו הכלכלית, פורטה בתצהיר, אשר צורף לבקשה למתן צו כינוס. גרסת החייב בתמצית הינה, כי חתם על מספר ערבויות בשנת 1988. לטענת החייב, סכומי ההלוואות שנטלו הנערבים היו נמוכים מאוד ולא עלה בדעתו כי אותם נערבים יסתבכו בהחזרת ההלוואות. לטענת החייב, בשל אי עמידת הנערבים בתנאי ההלוואות, נדרש החייב לקיים את ערבותו בכל ההלוואות עליהן ערב. לנוכח הריביות הגבוהות אותן נשאו ההלוואות, גדלו התחייבויותיו של החייב באורח משמעותי, עד שלא יכול היה לעמוד בהחזרים בהם התחייב.

            החייב טען, כי בשנת 1992 פוטר מעבודתו בשירות בתי הסוהר, בשל עיקולים שהוטלו על משכורתו, ולאחר פיטוריו עבד בעבודות מזדמנות, שהוגדרו על ידו כ"שחורות".

            החייב טוען, כי בשנת 2004 ו/או בסמוך לכך, פתח עסק קטן לממכר ממתקים, שניהל מביתו. לטענתו, פעל לסגירת העסק כעבור חודש וחצי, לנוכח היעדר תועלת כלכלית. לדברי החייב, לא יידע את שלטונות המס על סגירת העסק, ועל כן חויב על ידי שלטונות המס בחוב, בגובה של 250,000 ש"ח. לדברי החייב, פעל לצורך סגירת החוב לרשויות המס.

            לטענת החייב, פוטר החייב בחודש אוקטובר 2006 מעבודתו האחרונה בחברת רונאדיר השקעות בע"מ, וזאת מבלי ששולמה משכורתו במהלך החודשים אפריל ועד אוקטובר 2006.

8.         במסגרת דו"ח המנהל המיוחד פירט המנהל המיוחד את ממצאיו, באשר לנסיבות הסתבכות החייב בחובות. המנהל המיוחד ציין, כי בין השנים 1988-1990 ערב החייב לשורה ארוכה של הלוואות לבני משפחתו ומכריו. עד לשנת 1990 עמדו הנערבים בהחזרי ההלוואות, אולם בשנה זו פסקו הנערבים לשלם את החזרי ההלוואות והחייב נאלץ לעמוד בהחזרים הרבים.

            מדו"ח המנהל המיוחד עולה, כי חלק ניכר מהנערבים המפורטים לעיל "גמלו טובה" לחייב וערבו לו בעצמם, במסגרת הלוואות שנטל ממוסדות בנקאיים.

            המנהל המיוחד ציין בדו"ח שהוגש מטעמו, כי בדיקתו העלתה, כי בשנת 1988 נטל החייב שתי הלוואות-מבנק ירושלים על סך של 5,000 ש"ח ומבנק לאומי על סך של 8,000 ש"ח. הלוואות אלה נועדו, לטענת החייב, לביצוע שיפוצים בביתו. החייב הוסיף וטען, כי לאחר שמצא עצמו עומד בפני הצורך לפרוע את ההלוואות להן ערב, פסק הוא מלעמוד בהחזרי ההלוואות הנ"ל.

            המנהל המיוחד ציין, כי בחקירת החייב, ובניגוד לאמור בתצהירו, טען החייב, כי הוא זה שהתפטר משירות בתי הסוהר, זאת מחמת שמשכורתו עוקלה במרביתה על ידי נושיו, לשם פירעון החובות, שנוצרו כתוצאה מההלוואות שנטל ומערבותו להלוואות של צדדים שלישיים, באופן שמנע מבעדו של החייב להוסיף ולפרנס את משפחתו.

            בדיקת המנהל המיוחד העלתה, כי ביום 18/10/96 וביום 26/10/96, עת היה החייב מסובך בחובות וכשנגדו תלויים ועומדים לפחות 8 תיקי הוצאה לפועל, ערב החייב להלוואות שניטלו על ידי אחיו, אמל סובח, בסך של 8,416 ש"ח ו-4,100 ש"ח, בהתאמה.

            המנהל המיוחד ציין בדו"ח שהוגש על ידו, כי בניגוד להצהרת החייב, לפיה פתח כביכול קיוסק בשנת 2004, עולה מדרישות המצאת דו"חות, שהופנו אל החייב מטעם רשויות המס, כי פעילותו של החייב כעצמאי נתבצעה, ככל הנראה, במהלך השנים 1998-1999.

            בדו"ח שהוגש על ידי המנהל המיוחד צוין, כי החייב הסדיר, ככל הנראה, את חיובו ביתר על ידי רשויות המס, בגין הפעלת הקיוסק על ידו כעצמאי, וזאת במהלך שנת 2007. בהמשך נמחקה, ככל הנראה, יתרת חוב ניכרת, שנוצרה לחייב כלפי רשויות המס, ובמסגרת ההליך דנן לא הוגשו כנגד החייב תביעות חוב של רשויות המס, מע"מ או ביטוח לאומי.